ניו קופל בע"מ נ' סעידה

החלטה

לפני בקשה מטעם הנתבע (להלן: המבקש) להורות על ביטול פסק הדין שניתן כנגדו ביום 25.10.09 וזאת בשל העדר התייצבות לדיון.

המבקש טוען בבקשתו כי, אי התייצבותו לדיון מקורה בעיכובים בדרך ועומס תנועה אשר בגללו איחר לדיון.

מנגד ב"כ הנתבעים טוען, כי על המבקש היה לצפות עיכובים בדרך, ולהקדים לצאת, ודברים אלה לשיטת ב"כ הנתבעים, ייאמרו ביתר שאת, לנוכח טענת המבקש כי הוא מתגורר בצפון ולא ידע היכן בית המשפט וכן לא את מיקום הדיון וכי היה עליו להיערך ובמחדליו אלה, אין לו אלא להלין על עצמו.

עוד טוען ב"כ הנתבעים כי, בבקשה לא הראה המבקש טעמים ונימוקים המבססים סיכויי הגנה טובים, ואף אין בנימוקים שהועלו משום העלאה ולו במעט את רף ההוכחה המוטל על המבקש, ובכל מקרה טוען ב"כ הנתבעים כי המדובר בנזק שנגרם עקב פגיעה מאחור של רכב המבקש, עובדה אשר מחלישה את סיכויי הגנתו של המבקש.

דיון והכרעה

ייאמר כי, כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין, קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון.

בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת מימד חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות. (רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק–על,2001(1) בעמ' 1121).

בעניינו יש לבחון את הבקשה על רקע שיקול הדעת של בית המשפט בבקשות ממין דא, שכן אין לנו עניין בבקשה לביטול מחובת הצדק, אלא בביטול מכוח שיקול הדעת המסור לבית המשפט.

באשר לסיבת המחדל, נקבע בע"א 32/83, בר"ע 301/81 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 439-440 כי אם מדובר בצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יטה בית המשפט לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת. לעומת זאת, אם יתברר שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.

במקרה שבפניי, התברר כי המבקש איחר לדיון עקב עומס תנועה, תרצה, ניתן לומר כי האיחור נבע מרשלנותו של המבקש אשר באה לידי ביטוי באי היערכות מוקדמת להגעה למשפט, ונוסף לכך התרשל המבקש בהגשת בקשתו לדחיית שעת דיון, באיחור ניכר ואף בלא שטרח למצער, ליצור קשר עם ב"כ הנתבעים להודיע לו על האיחור.

בכל זאת, אינני רואה בהתנהגות המבקש משום זלזלול מכוון בביהמ"ש ואף לא בצד שכן, אם כי ברשלנות אשר ניתן לרפא באיזון אותו אני אקבע בהמשך, ועל כן אינני מוצא כי יש בסיבה זו כדי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.

אשר לנימוקי ההגנה :

יש לזכור אפילו תאמר כי סיכויי ההגנה קלושים, הפסיקה קבעה לא אחת כי עדיף תמיד בירורה העובדתי של התביעה, ודי בכך ויש בה כדי לפתוח את שערי ביהמ"ש בפני המבקש על מנת שעמדתו תשמע.

לא יהיה למותר לציין כי, כב' השופטת דורנר מדגישה ברע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, תק-על 2001(2) 217, 218 את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות-יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, היא תוצאה קשה ולעיתים עשויה לחרוג מעקרון המידתיות. על כן, על בית-המשפט לבחון האם קיימים אמצעים חלופיים העשויים לרפא את הנזק שנגרם ע"י הפגם הדיוני ולמזער את הפגיעה בזכות היסוד, כגון באמצעות פסיקת הוצאות. (ראה לעניין זה גם רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו (4) 61, עמ' 64).ו

בנסיבות אלה ולאור האמור לעיל, אני סבור שיש לבטל את פסק הדין תוך פסיקת הוצאות, וכך אני מורה.

סיכום :

פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, יבוטל כפוף לכך שהמבקש ישלם תוך 30 ימים, לב"כ הנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 500 ₪ בתוספת מע"מ וכן שכרה של העדה בסך 200 ₪.

רק עם תשלום הסכומים לעיל יבוטל פסק הדין.

היה ועד למועד שנקבע לא ישולמו הסכומים, כי אז יש לראות במבקש כמי שוויתר על בקשתו.